החלטה בתיק ע"פ 10530/05

א.        בקשה לעיכוב ביצועו עד להכרעה בערעור של עונש מאסר בפועל לתקופה של שש שנים, שנגזר על המבקשת על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט צבי סגל, סגן נשיא, השופט יעקב צבן והשופטת חנה בן-עמי) ביום 26.9.05 בתפ"ח 9009/03.

ב.        (1)  המבקשת הודתה במסגרת עיסקת טיעון בעובדות המפורטות בכתב האישום המתוקן ובעבירות קשירת קשר לביצוע רצח, חבלה בכוונה חמורה וניסיון רצח.

           (2)  המדובר בפרשה עצובה: בסמוך לחודש אוגוסט 2003 התארסה הנאשמת, שהיתה קטינה, ילידת דצמבר 1986, עם פלוני. המבקשת לא חפצה להינשא לו וביקשה ממנו ומהוריה לבטל את האירוסין אולם הם סירבו. במהלך חודש אוקטובר גילתה לשכנה, רמזי אבו-ג'ומעה (להלן אבו-ג'ומעה), כי הארוס אינו מתייחס אליה כראוי וכי  אינה חפצה להינשא לו, ואשר על כן ביקשה ממנו כי יספק לה ארס נחשים כדי להמית בו את הארוס.

           (3) אבו-ג'ומעה רכש רעל ומהלו בתוך בקבוק מיץ. לאחר מכן, מסרו לארוס כדי להרעילו, אולם האחרון לא שתה את הבקבוק. לאחר שנכשל ניסיון זה דיווח על כך למבקשת, והעביר אליה את הרעל; היא מזגה לארוס כוס תה מהול ברעל, אולם האחרון לא שתהו. משניסיון זה לא צלח החזירה המבקשת לאבו ג'ומעה את יתרת הרעל. אבו ג'ומעה הציע כי יארוב לארוס במכוניתו וירצח אותו בדקירות סכין. המבקשת הסכימה עמו על כך ולמטרה זו סיפקה לו כפפות. אבו-ג'ומעה ארב לארוס במכונית האחרון, ומשנכנס החל לדקרו דקירות רבות בפלג גופו העליון. הארוס נפצע קשה ונזקק לאשפוז ולניתוח.

           (4)  הצדדים הגיעו להסכמה כי העונש שיוטל על המבקשת ייגזר מן העונש של תשע שנות מאסר שנגזר על אבו-ג'ומעה, ויהא פחות ממנו, בהפרש שאינו חודשים ספורים. כאמור, הטיל עליה בית המשפט המחוזי, לאחר ששקל את כלל הנסיבות לחומרה ולקולה, לרבות מצוקתה של המבקשת ששועבדה בעל כורחה - כדברי בית המשפט - למסורת כובלת, עונש מאסר של שש שנים בפועל וכן מאסר על תנאי של שנה אחת למשך שלוש שנים מיום שחרורה, אם תעבור עבירה מסוג פשע.

ג.        (1)  ביום 10.11.05 הגישה המבקשת ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי, וסמוך לאחר מכן הגישה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור. בקשה זו היא נשוא הדיון.

           (2)  בבקשה נטען כי הטלתו של עונש המאסר בפועל על המבקשת נעשתה בניגוד לשתי חוות-דעת מקצועיות שהוגשו בעניינה והמליצו להימנע מהטלת מאסר בפועל: חוות דעת פסיכולוגית וחוות דעת של שירות המבחן לנוער. כן צוינו נסיבותיה האישיות הקשות של המתלוננת. עוד נטען כי סיכויי ההצלחה בערעור הם סבירים, וכי המאזן בין הנזק הצפוי למבקשת אם תחל בריצוי עונשה לבין הנזק שייגרם לאינטרס הציבורי אם לא תחל בו, נוטה לטובת המבקשת. נטען בנוסף, כי חרף העבירה שבה הואשמה, שהתה המבקשת במעצר בית מלא מיום הגשת כתב-האישום נגדה, ולא הפרה את תנאיו קרוב לשנתיים; וכי אם קיים חשש להימלטות המבקשת, ניתן לאיינו על-ידי איסור יציאה מן הארץ. בנוסף צוין, כי בעת ביצוע העבירה היתה המבקשת קטינה.

           (3) ביני לביני התייצבה המבקשת לריצוי עונשה, ביום 16.11.05.

ד.        (1) בדיון העלה בא כוחה של המבקשת את ייחודו של המקרה, שבגינו גם שוחררה המבקשת למעצר בית וגם ניתן עיכוב ביצוע ארעי על-ידי בית המשפט המחוזי, ושבמהלך כל אלה גם הוכיחה המבקשת כי ניתן לתת בה אמון. אשר לסיכויי הערעור, חריגותו של המקרה עשויה - לדעת המבקשת - לשכנע את בית המשפט ללכת לקראתה בערעורה, כיוון שגם במקרי המתה ולא ניסיון לרצח בלבד, כמו פרשת בוחבוט (מי שהורשעה בהריגת בעלה המתעמר, ע"פ 6353/94 כרמלה בוחבוט נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(3) 647) הוכרו הנסיבות כבסיס להפחתת העונש. עוד נטען, כי למבקשת לא היה חלק פעיל בדקירת המתלונן ותפקידה היה מינורי, ואילולא ניסיונות ההרעלה שקדמו לכך לא היתה מואשמת בשותפות לרצח; היא היתה קטינה בשעת מעשה, ומילאה תפקיד נגרר.

           (2) בא כוח המדינה ציין כי המבקשת היא שסיפקה את הכפפות למעשה הדקירה, ופעלה בנחישות למען מטרתה, ואף אם עונשה אינו קל, אין מקום לשחררה גם כיוון שלא הביעה חרטה ראויה. נטען, כי על פי הלכת שוורץ (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241) אין מקום לעיכוב ביצוע, גם נוכח אורך העונש, ואפילו יוקל עונשה בערעור בניגוד לעמדת המדינה, לא יהא זה באורח שמצדיק עיכוב ביצוע עתה.

ה.        (1) לאחר העיון באתי לכלל מסקנה כי אין בידי להיעתר לבקשה. המדובר בפרשה חמורה מאוד של ניסיון לרצח - ניסיון לנטילת חייו של הזולת בכוונה תחילה - יחד עם קשירת קשר לביצוע רצח וחבלה בכוונה חמורה. אמנם, פרשה זו יסודה, כעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, בנסיבות אנושיות קשות, בתחושת מצוקה של נערה בת פחות משבע עשרה, שמשפחתה מזה וארוסה מזה סגרו עליה כמלקחיים. אלא שגם אם מכאיב היחס שניתן למבקשת בנסיבות כאלה מצד סובביה וגם אם התקשתה למצוא מוצא, אין להלום בשום פנים כי זו תהא הדרך לפתרון, וזאת יש להביא בחשבון - אין מנוס - בדיון בעיכוב ביצוע. אכן, בית המשפט המחוזי שיחרר בשעתו את המבקשת למעצר בית במהלך המשפט בגלל קטינותה ונסיבותיה המיוחדות של העבירה, אך כיום אין היא נהנית עוד מחזקת החפות אלא הורשעה בדין (על פי הודאתה) (ראו בש"פ 678/05 ברק צרפתי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). גם אין המקרה דומה בנסיבותיו לפרשת בוחבוט; אמנם בעבירת ניסיון עסקינן, אך ניסיון לרצח, ושלא קדמה לו התעמרות מסוג דומה לפרשת בוחבוט.

           (2) תסקיר שירות המבחן (מיום 1.9.05) נדרש במיוחד לנסיבותיה האישיות של המבקשת ותיארן בפרטות, ולפיכך המליץ שלא להטיל מאסר בין כותלי הכלא. הפסיכולוג ד"ר מצאלחה סיים את חוות דעתו (מיום 8.4.05) בהמלצה ליתן למבקשת "הזדמנות למימוש הפוטנציאל החיובי שיש לה גם בתחום האינטלקטואלי וגם בתחום האישי. בכל מקרה, חשוב שהיא תעבור טיפול פסיכותרפי שבמהלכו תיעזר בתחומים שונים... אין ספק שהיא מסוגלת לתרום לעצמה ולחברה בהמשך חייה".

           (3) השיקולים הנוגעים לעיכוב ביצוע נמנו בפסק הדין בעניין שוורץ הנזכר (278-277, 282), מפי השופטת ביניש, ועניינם חומרת העבירה ונסיבות ביצועה, אורך תקופת המאסר, סיכויי הצלחתו של הערעור, עברו הפלילי של הנדון והתנהגותו במהלך המשפט, נסיבותיו האישיות וסיום הערעור על חומרת העונש.

           (4) בענייננו, המדובר בעבירה חמורה בהחלט, אף אם נסיבותיה מיוחדות כאמור, ובתקופת מאסר ממושכת למדי. כשלעצמי מסופקני באשר לסיכויי הערעור, שכן העונש שהוטל על המבקשת הביא בחשבון את הנסיבות המיוחדות ואת גילה, והוא גם עומד בפרופורציה ראויה לעונש שהוטל על שותפה לעבירה (שני שליש ממנו), כמובן בכפוף לערעור שכנמסר הוגש בעניינו של השותף. מתקשה אני להניח כי בערעור יומרו שש שנות מאסר במאסר על תנאי או בעבודות שירות, ומכל מקום, אף אם (וכמובן איני מביע דעה על כך) תהיה הפחתה בענישה, עדיין עשויה המבקשת לרצות תקופת מאסר ממשית. אכן התנהגותה ונסיבותיה האישיות יכלו להיות שיקול לטובתה בקשר לעיכוב ביצוע, אך הנסיבות האחרות מטות את הכף, והמדובר בערעור על חומרת העונש, שכשלעצמו הוא שיקול כנגד עיכוב ביצוע.

           (5)    (א)  סוף דבר: איני נעתר לבקשה. עם זאת נמסר על-ידי בא כוחה המלומד של המבקשת כי שמיעת הערעור על גזר הדין נקבעה ליולי 2006. בשל קטינות המבקשת בעת ביצוע העבירה, ובנסיבות המיוחדות של העבירה, אבקש מן המזכירות לקבוע את שמיעת הערעור עד סוף ינואר 2006.

                        (ב) כן מתבקש שירות בתי הסוהר ליתן ליבו אל חוות הדעת הפסיכולוגית בקשר לטיפול שיינתן למבקשת בכלא.

                         (ג) בכפוף לאמור איני נעתר לבקשה.

           ניתנה היום, י"ט בחשון תשס"ו (21.11.05).

                                                                                      ש ו פ ט